יום חמישי, 6 בפברואר 2020

על שופטים וגלגלים, לא המרחק לא הזמן וברגע האחרון-שלושה ספרים חדשים לקריאה מתחת לפוך







ספרים חדשים רואים אור בימים אלו בהם שני רומנים שקריאתם קולחת, ממגנטת ומהירה לצד סיפוריו מעוררי האמפתיה והגיחוך של שופט בבית המשפט לתעבורה המביא עדויות מעולמו של שופט תעבורה. 
כל אחד מאיתנו "ימצא" את עצמו על "ספסל הנאשמים". 

כולנו (כמעט כולנו) נהגים. מבלים ברכב שעות ספורות מידי יום, קובלים על העומס והפקקים ועתים גם מתפתים לבצע עברות שביודעין או שלא. 
בית המשפט לתעבורה שונה משאר בתי המשפט בישראל. הוא מיוחד בכך שנאשמיו הם בדרך כלל אנשים הגונים מן השורה, אזרחים רגילים שאינם מואשמים בעבירות פליליות. זהו בית משפט שוויוני לחלוטין, שכן כולם מגיעים אליו: נשים וגברים, זקנים וצעירים, חרדים וחילוניים, יהודים וערבים, פרופסורים באקדמיה ופועלים קשי יום, רופאים בכירים ומלצרים צעירים, שומרי חוק ופורעי חוק.
דיני התעבורה הם החוקים והתקנות הנוגעים ביותר לחייו של כל אזרח. כיום יש למעלה מארבעה מיליון בעלי רישיונות נהיגה בישראל וכולם "לקוחות פוטנציאליים" של בתי המשפט לתעבורה. אין כמעט נהג שלא נעצר והואשם בידי שוטר, בעבירת תעבורה זו או אחרת. למעלה ממיליון דו"חות נרשמים כל שנה. מספר תיקי התעבורה בישראל הוא בערך פי 3.5 ממספרם של התיקים הפליליים כולם.

בשפה קולחת ועשירה, במבט ביקורתי אך אוהב ובחוש הומור רב, מתאר השופט בדימוס ד"ר אברהם טננבוים את קורותיו של בית המשפט לענייני תעבורה בירושלים, בו ישב בדין במשך שנים רבות.
השופט טננבוים גזר את דינם של לפחות 80 אלף נאשמים. עברו לפניו עשרות אלפי אנשים, אלפי שוטרים ומאות מומחים. הוא קרא מאות אלפי מסמכים הכוללים בקשות, טענות ומענות, אך בעיקר שמע סיפורים. הוא הקשיב לסיפורים אמתיים וסיפורים מופרכים, סיפורים מצחיקים וסיפורים עצובים, סיפורים משעשעים וסיפורים נוגים, סיפורים מרתקים וסיפורים  משעממים, סיפורים הזויים וסיפורים מציאותיים, סיפורים שלא ייאמנו וסיפורים שלא ייאמנו עם הוכחות שהם אכן קרו. הוא שמע טענות ממולחות ומפולפלות מכל הסוגים והמינים, ובכל זאת, למרות ניסיונו הרב, הופתע שוב ושוב מרעיונות שנונים ותירוצים מקוריים שלא עלו על דעתו.







סיפוריו הקצרים, אשר כולם התרחשו במציאות, מתארים פסיפס מרהיב של טיפוסים וקשת רחבה של התנהגויות אנושיות - מוזרות ושגורות, מכמירות לב ומכעיסות, טראגיות וקומיות ותמיד אמיתיות. סיפורים אלה מוכיחים שוב ושוב כי המציאות עולה על כל דמיון.

קראתי את הספר וצחקתי מסיפורי הנהגים . צחקתי כשפגשתי את מנעד האופציות שיכול נהג להביא את מול השופט בבית המשפט וההבנה שכולנו מבצעים עברות גם מבלי שנהייה מודעים לכך.
כל נהג או נהגת וכל מי שמבלה זמן על הכביש, ימצא בספר עניין. ניתן ללמוד ממנו רבות על בית המשפט לתעבורה, על דיני התעבורה, על הליכים הנהוגים בעולם, על מה שניתן וצריך אולי לשפר, ואפילו על עתיד משפט התעבורה בעידן המכוניות האוטונומיות.

ד”ר אברהם טננבויםכיהן קרוב לשמונה עשרה שנה בבית המשפט השלום בירושלים, ונחשב כבר-סמכא בנושאים רבים הקשורים לתעבורה. בין פסקי הדין שלו היו כמה פסקי דין ראשוניים שקיבלו הדים רבים וחלק מהם מאוזכרים ונלמדים עד היום. חלק מהמלצותיו הפכו לחקיקה ראשית ומשנית.
במקביל לעבודתו השיפוטית עסק תמיד בהוראה, במחקר וכתיבה אקדמית. פרסומיו כוללים עשרות מאמרים אקדמאיים ומאות רשימות שהתפרסמו בבמות שונות ומגוונות בארץ ובחו"ל.
סעו בזהירות!

על שופטים וגלגלים - מעולמו של שופט תעבורה. מאת: אברהם טננבוים. עורך: חיים פסח. 
280 עמודים, 85 ש"ח







***
לא המרחק לא הזמן-רומן ביוגרפי




במשך שש עשרה שנים הם חיו במקומות מרוחקים, בלי לדעת דבר איש על גורל רעותו, אך לרגע לא ויתרו על אהבתם ועל התקווה לשוב ולהתאחד. יונה נולד ביפו ב-1901. את רגינה, חלוצה שבאה לארץ ישראל מפולין, הכיר בתל אביב. כקומוניסטים שנרדפו על ידי שלטונות המנדט הבריטי עזבו את הארץ ב-1928 והשתקעו בפריז. לא המרחק לא הזמן הוא סיפור אמיתי על אהבתם הלא תיאמן של גבר ואשה, שמוראות המאה העשרים ניתקו אותם זה מזו. 

מלחמת האזרחים בספרד, ובהמשך מלחמת העולם השנייה, קרעו אותם זו מזו וכל אחד מהם היטלטל למקום אחר. יונה - לברית המועצות, לאחר שנפצע ואיבד את רגלו, ורגינה חזרה לארץ ישראל, התגייסה לצבא הבריטי ושירתה במצרים.
במשך שנים לא היה ביניהם קשר, וגם כאשר הגיע מכתב מקרי, כמעט לא ידעו דבר ממשי איש על גורל רעהו. הניתוק הממושך, המרחק העצום, חוסר הוודאות וקשיי החיים בעת המלחמה – כל אלה לא יכלו לאהבתם, גם לא מסך הברזל שירד על ברית המועצות מייד לאחר תום מלחמת העולם השנייה.
לאחר שנים ארוכות של פירוד זכו להתאחד, בנסיבות שרירותיות כמו אלה שהפרידו ביניהם.


"יונה ניסה לחשוב על דברים שישכיחו ממנו את הכאבים. חשב על רגינה, יושבת ותופרת בעליית הגג ברחוב דה דואל ברובע התשיעי בפריז. על כירת הברזל של תנור הפחמים עומד סיר. מה היא יכולה לבשל? הרי אין גרוש בבית. אולי קיבלה כמה סו על תיקונים, קנתה כרוב והצליחה לשכנע את הקצב לתת לה עצם. עצם וכרוב זה כבר מרק, ורגינה יודעת לשכנע. אם ברונקה ושימק יבואו, והם בטח יבואו כי הם הבטיחו לו כשהתגייס שלא ישאירו אותה לבד, הם יביאו בגט. בינתיים כירת הברזל מתלהטת ומחממת את החדר. אם רק היה מספיק כסף לפחם לתנור.
המחשבה על התנור הקר, על כך שאולי אין לרגינה די כסף לפחם, החזירה אותו למיטה בבית החולים. בקצה אחד של האולם היתה אח שבערו בה בולי עץ. היה חם באולם, אבל הרגל כאבה ויונה לא רצה לחשוב על פריז בקור החורף. בעיניים עצומות המציא לעצמו מראה אחר. חוף הים של יפו, בקיץ. רגינה בשמלה בהירה ושניהם חולצים סנדלים ומבוססים בהונות בחול החמים של שעת בין ערביים.
שם היה להם הכי טוב.
אבל אי אפשר היה להישאר שם." (מתוך הספר)
עדי מרקוזה הס כמי שהכירה אותם היטב שהיו דודה ודודתה של המחברת, מביאה לקורא סיפור של אהבה שהחזיקה מעמד נגד כל הסיכויים, אהבה שהמרחק והזמן לא יכלו לה.
מרקוזה הס מצאה פיסות של סיפורים שבנו את השלד העובדתי של הספר. עם זאת, חלקים גדולים מהסיפור חסרים. המכתבים שכתבו זה לזו לא נשמרו ובני המשפחה הקרובים כבר לא היו בחיים. כדי להתגבר על הפערים של מה שיכול היה להתרחש, נעזרה בזיכרונות שלה עצמה, ובאלה של קרובים מהדור השני. את השאר השלימה על סמך ההיכרות איתם – שלה ושל אחרים. גם המכתבים המופיעים בספר הם פרי דמיונה, אבל אילו היו מוצאים אותם, אפשר להניח שהיו דומים ברוחם למה שכתבה.
אין וודאות שהדברים קרו בדיוק כפי שתיארה אותם, אבל הם יכלו לקרות כך.
הספר ניתן לרכישה במהדורה דיגיטלית ומודפסת באתר איפאבליש ובחנויות המקוונות.


עדי מרקוזה הס ילידת 1947. נולדה וגדלה בחיפה היא בת למשפחת מוזס מצד אימה, אחותו הצעירה של יהודה מוזס, סבו של יוני מוזס.
היא המחברת של הספר "העיתון – וסיפור המשפחה שמאחוריו", שיצא בהוצאת 'כרמל' ויצר תהודה רבה. הספר מגולל את קורות העיתון 'ידיעות אחרונות', החל מהווסדו ועד שהיה לעיתון הגדול במדינה ואת המאבקים המשפחתיים שליוו את צמיחתו. עיסוקה העיקרי כיום הוא תרגום מאנגלית לעברית של ספרי עיון פופולריים לקהל הרחב (בתחום הפילוסופיה, אבולוציה, מדע כללי, מדעי החברה ועוד), רובם עבור 'ספרי עליית הגג' וחלקם עבור הוצאת 'כנרת'.
היא בעלת תואר שני בביולוגיה מולקולרית וכתבה מספר ספרים ללימוד הביולוגיה של האדם שזכו להצלחה רבה בקרב תלמידים ומורים.
בעברה עבדה במכון ויצמן, באוניברסיטה הפתוחה בכתיבת קורסים בביולוגיה, הייתה מורה לביולוגיה בבית ספר תיכון ברמת השרון וכתבה לומדות מחשב במדעי החיים.
עדי מרקוזה הס, . כיום מתגוררת בהרצליה.
נשואה + שלושה ילדים.

 לא המרחק  לא הזמןמאת: עדי מרקוזה הסאיפאבליש הוצאה לאור, 441 עמודים, 92 ₪

 ***




חדש בהוצאת כרמל

ברגע האחרון מאת: לאה ברק








"היא חצתה את שער בית הספר. על כתפה תיק עמוס, ראשה כפוף, עיניה מושפלות. בצעדים נמרצים נכנסה אל תוך הבניין האפור בן שתי הקומות. לרגע האטה את הקצב, התלבטה אם להיכנס לחדר המורים, למזכירות, ואולי תעצור לרגע בחדרו של שלום, תניח את שאלון המבחן על השולחן, והוא ישלח אליה מבט מהיר, חיוך קל.
עד שעת לילה מאוחרת ישבה כפופה מעל ערימת המבחנים, הצטערה שהבטיחה להחזיר אותם בתוך שבוע. מחדר השינה שמעה את יואב קורא לה. קולו היה עייף ומאוכזב. היא לא ענתה. עדיף ככה, בלי ויכוחים. בבוקר, עם כוס הקפה בידו, שאל, עד מתי עבדת?
לא הסתכלתי על השעון, השיבה במהירות כשהיא דוחסת את הכריך לתיק הגדוש.
נדמה לה שלאחרונה הוא מביט בה במבט חדש. גם השאלות שלו, עד מתי עבדת? מה קרה לך היום? בשביל מה זה טוב, כל המבחנים האלה? מעוררות בה רגשי אשמה." 




תעלומה גדולה מלווה את חייהם של גיבורי הרומן: ענת היא מורה לספרות בבית ספר תיכון, ושלום הוא שרת בית הספר. על אף הפערים הגדולים ביניהם, הקשר הנפשי מתפתח ומעמיק. תעלומה זו מלווה בתופעות תמוהות נוספות בחייה של ענת: מחלתה המסתורית של האם, מעברי דירות בהולים, ולצדם – עולמו המורכב של שלום וילדותו הלוטה בערפל השכחה.

העלילה מתפתחת לכיוונים מרתקים ולא צפויים עם הופעתן של דמויות נשכחות מן העבר, עד לסיום המפתיע החושף את קשיי העלייה והקליטה של מי שהגיעו אל המדינה בשנותיה הראשונות.
ספרים רבים נכתבו על נושא קליטת העולים בשנותיה הראשונות של המדינה. חלקם הגדול מותחים ביקורת קשה על תהליכי הקליטה השגויים ועל תחושות הקיפוח של העולים. ייחודו של הרומן "ברגע האחרון" הוא בהתבוננות על התהליכים מנקודת מבט חדשה. אין בו האשמות וטרוניות, יש בו התבוננות, הבנה, ותאור ההתמודדות של שתי משפחות משני צידי המתרס: משפחת העולים החדשים מתימן ששלום הוא אחד מבניה, ומשפחתה של המורה ענת מוותיקי הארץ המוצאת את עצמה עם תינוקת לא לה, אותה הם מגדלים באהבה ובפחד תמידי פן תזוהה ותילקח מהם.
דרך ענת - המורה לספרות, עוסק הרומן ביצירותיהם של ביאליק, עגנון, אורי צבי גרינברג ועוד, ומעלה שאלות מרכזיות הקשורות במהפך שעברה הספרות מאז תנועת ההשכלה. מקום חשוב בדיון הספרותי יש לשירי שלום שבזי שהשנה מלאו 400 שנה להולדתו ועל שמו נקרא גיבור הסיפור.


לאה ברק, מורה ומחנכת, מרצה וסופרת. בעלת תואר ראשון בספרות עברית ותנ"ך ותואר שני בספרות עברית, מאוניברסיטת בר-אילן. עסקה בהוראת ספרות בתיכון והדרכת סטודנטים בהוראה. ניהלה שני בתי ספר תיכוניים של רשת אמי"ת, בתל אביב וברעננה. קיבלה פרס חינוך ממשרד החינוך בשנת תשס"א. לאחר פרישתה (לפני כ-19 שנים) החלה בכתיבת סיפורים קצרים לכתבי עת ספרותיים ובמתן הרצאות על ספרות עברית, בקתדרה העירונית ברעננה. בת למשפחה דתית-לאומית שמוצאה בפולין. גדלה בשכונת שפירא בדרום תל אביב של שנות הארבעים המאוחרות. מתגוררת ברעננה 43 שנים. נשואה לעמיצור, פרופ' להנדסה כימית באוניברסיטת אריאל, אם ל-5 ילדים.
ספריה הקודמים: אחרי שהאורחים ילכו, רומן, הוצאת גוונים, 2011., על שירי צבי יאיר, הוצאת משרד החינוך, 1980.בעד החלון, רומן, הוצאת גוונים, 2014

ברגע האחרון מאת: לאה ברק. עיצוב עטיפה: ינאי סגל. 218 עמודים, 84 ₪













ריקי ברוך










אין תגובות:

פרסום תגובה