יום שלישי, 14 ביולי 2020

"לא יכול לאהוב יותר" ו"לצייר פרפרים"- רומן נפלא וספר שירים מדוייק.






"שום דבר שתגידי לא ישנה את דעתי. זוהר, אני לא רוצה להגיד את זה ככה אבל את פשוט דוחפת אותי לזה. תקשיבי לי טוב עכשיו." אני מסתובבת אליו לאט, עיניי פוגשות את מבטו הקשה. פניי שטופות דמעות אבל זה לא משפיע עליו בכלל – זיע לא נע בפניו. "זה או 'זה' או אני. הבחירה שלך." אני מביטה בו ויודעת שכבר בחרתי ובא לי למות. (מתוך הספר)

יומיים בלבד נדרשו ממני לגמוע את דפיו של הרומן הנוגע, והמרגש "לא יכול לאהוב יותר" המביא את סיפורה של זוהר, שבעלה מציב בפניה אולטימטום: לוותר על הריון רביעי לא מתוכנן או שהוא עוזב את הבית. הבחירה מכריעה אותה וזוגיות של עשרים שנים מסתיימת בשבר גדול.

זוהר, אוצרת תערוכות היסטוריות, מוצאת את עצמה בגיל 40 מגדלת כמעט לבדה שלוש בנות, נאבקת בכאב ההחלטה שלה, בזיכרון הזוגיות שנכשלה ובשאיפה לעצמאות. פגישה אקראית עם אביחי,  קצין בכיר בצה"ל, משנה שוב את חייה. 

"... הרגשתי את הצמא שלו למגע, לחום, להתמכרות הגופנית, ובה בעת הכתה בתוכי ידיעה ברורה שעוד רגע אשב שם לבד על הספסל, מתענגת על הרגע שהיה ממש עכשיו, אבל בלעדיו. ואז הגיעה גם ההכרה: שאת מגיעה לרגע הנכסף הזה, לחבור העדין של גוף נפש, את גם מאבדת משהו. העצמאות שלי בסכנה, נבהלתי, כי עוד רגע ארגיש כל כך בחסרונו." עמוד 55 בספר

בנשימה עצורה וללא נקיפות מצפון בזכות העובדה שאני בחופשת החלמה והכל מסביב נשכח, שקעתי לתוך הסיפור הכל כך ישראלי שנע על הציר שבין האישי ללאומי, בין ההקרבה שכרוכה בהורות וב'קרביות' הצבאית, דרך הרצון לחזור לתשוקת נעורים ולשקם את הנפש עם שכרון הגוף. אהבתי את השפה, הדימויים, הניסוחים שהביאו אותי לחשיבה על חשיבה ולמקום המאוד אישי שלקח אותי הספר ברגעים מאד מסויימים של זוהר בינה לבין עצמה. 

"לא יכול לאהוב יותר" הוא ספר ביכוריה של דנה שניידר, ילידת תל אביב 1976, בוגרת תואר ראשון ביחסים בינלאומיים ומזרח אסיה מהאוניברסיטה העברית בירושלים, ותואר שני ביחסים בינלאומיים מהמכון ללימודי דמוקרטיה, אוניברסיטת ווסטמינסטר, לונדון.


"לא יכול לאהוב יותר" מאת דנה שניידר. הוצאת "ספרי ניב", 194 עמודים. מחיר לצרכן 78 ש"ח, להשיג בחנויות הספרים הדיגיטליות ברשת או באתר ההוצאה. 

***

אני אוהבת מאד ספרי שירה ומתחברת אליהם ממקום אישי כל עוד התוכן נוגע בי בדרך כזו או אחרת. בשנות נעורי היו ספרי השירה עבורי מקום השראה להוויה ולרגשות שלעתים קשה היה לי לבטא או להבין באשר לעצמי. היום כשאני קוראת את שיריה של הכותבת הצעירה אני עדיין מסוגלת לחוש את האמפטיה הנערית ולהבין את מה שמעבר למילים. בימים אלו רואה אור הספר לצייר פרפרים מאת מאיה אזולי כץ . 

לצייר פרפרים מאת מאיה אזולאי כץ


"בוחרת אנשים
חותכת אנשים
מערבבת אנשים
מגלגלת אנשים
מדליקה אנשים
שואפת אנשים
מאפרת אנשים
מכבה אנשים
מגלגלת חדשים"

בספרה "לצייר פרפרים", כותבת כץ בכנות על האומץ להיות מי שאתה בעולם, שוברת מוסכמות בכתיבה חושפנית למדי, מחברת מילים ומתארת דרך של זהויות, חלומות, אהבה, שניות חשוכות ונצחים קצרים מדי שנותרים על הדף ומחברים את כל בני האדם. האם הגיל הוא התירוץ?

"תחזיק אותי חזק בצוואר
תפתח בעדינות את הראש
תפרק את העצמות
תיגע בקצות האצבעות
תסרוג לי את המוח
אל תאחוז בי בכוח
אני צריכה
עוד לצמוח"

לצייר פרפרים הוא ספרה הראשון של מאיה אזולאי כץ, בת 23 מאזור השרון. היא כותבת: "בכנות, לכולנו מגיע על זה קרדיט. על זה שאנחנו חיים פה, בעולם הזה, בזמן הזה, באהבה הזאת. ולא, העולם לא מושלם, אבל הייתי רוצה שיהיה בו טוב. בתוך מסעות בין מדינות שונות, שפות אחרות ואנשים משונים   המילים שורדות איתנו אותנו. לקרוא לאט, לקרוא מהר, לקרוא בבת אחת ולחזור כשייגמר".

"אם אתה צריך סיבה

להישאר,
אתה מוזמן לעזוב".


"לצייר פרפרים" מאת מאיה אזולאי כץ. הוצאת "ספרי ניב", 114 עמודים. מחיר לצרכן 69 ש"ח, להשיג בחנויות הספרים הדיגיטליות ברשת או באתר ההוצאה.


















ריקי ברוך


אין תגובות:

פרסום תגובה