יום שני, 4 בינואר 2021

ניצחון הרוח-מאלף ועד תו, ערכת הספר והקלפים מאת לילך שם טוב.

 




שלושה ילדים: אור, רוני ועומר היו ללילך שם טוב עד שלפני עשור רצח אותם אביהם, הגרוש שלה, מתוך נקם. שש שנים אחרי הירצחם ילדה לילך את שי לי. 




הכרתי את לילך בשנת 2007 עוד בימים שהייתה "מאושרת". היינו עמיתות בקורס "אימון אישי" ומאז חצתה לילך אובדן גדול, תלאות, תהפוכות ושינויים הניכרים בה בהווייה, ביום יום ובמבט לעתיד. אנו חברות בפיסבוק ואני עוקבת וקוראת אותה יום יום. 
קראתי את ספרה הראשון "לעוף בניגוד לחוקי הטבע", צפיתי בסרט "לילך-החיים שאחרי", סרט דוקו שתיעד את תהליך ההיריון והלידה של שי לי בת הארבע וחצי, ובימים אלו סיימתי קריאה משמעותית של  "ניצחון הרוח". 

בספרה "ניצחון הרוח" חושפת לילך את עולמה הפנימי של אם שכולה שעמדה בפני הבחירה לחיות או לחדול. הספר מלווה בערכת קלפים העוסקת בשלושה נושאים: אור, ריפוי ואהבה.  אוסף של קלפי עוגן המותאמים לשאלה ספציפית או ל"שליפה אקראית" המתעדים משפטי העצמה מתוך הספר והותאמו לקלפים. מהרגע שהגיעו הקלפים לידי, ובמקביל לקריאת הספר ועדיין, עשיתי לי הרגל. מידי בוקר שאלתי שאלה ספציפית, בחרתי מהחפיסה קלף הפוך, ביד הלא דומיננטית שלי, מתוך האמונה שהקלף בוחר אותי. למדתי את את המסר. מה שלא הגיע מיד הגיע עד לסופו של אותו היום במסר או בסיטואציה שיכולתי להבין. 





"כשנה לאחר הטרגדיה רואיינתי לאחד העיתונים הגדולים בארץ... בסיום הריאיון, כאשר הטייפ של הכתבת שראיינה אותי כבה, אמרתי לה מבלי לחשוב הרבה: "עוד תהיה לי זוגיות חדשה ואהיה אמא!" המשפט הזה שספק אם בכלל לקחתי אותו ברצינות באותה העת - הפך להיות כותרת הכתבה. כשראיתי את הכותרת הרגשתי שמשהו זרק אותי לתוך כלוב, וניער אותי עשרות פעמים עד שראשי כאב ולא יכולתי לעמוד על רגלי. המשפט העניק לי מחויבות למילים, שנאמרו ללא חשיבה מעמיקה." 

בספרה השני חושפת לילך את עולמה הפנימי של אם שכולה שעמדה בפניה הבחירה לחיות או לחדול. דרך הספר עברה ריפוי שיצר את החזון שלה כי יביא ריפוי גם לאחרים. תוך כדי כתיבת הספר ילדה לילך את שי לי. שי לי הביאה עמה אור, ריפוי ואהבה ששינו את חיי לילך ללא היכר.
 
"ניצחון הרוח" ערוך ב 22 שערים כאותיות הא'-ב', במרכזו של כל שער התמקדה שם טוב בנושא מרכזי ובנלווים לו. אהבתי את המיקוד כמו גם את ההרחבה. על כותרתו של כל שער רשמה לילך את מילותיו של שיר המוכר ומולחן ואת רובם ככולם אני שרה ומכירה. בכל פעם שהרגשתי את הצורך גם נכנסתי לyou tube והאזנתי במקביל לקריאה. השער הראשון פותח בנושא ה"אהבה" והשער האחרון סוגר ב"תקווה". לב הספר הוא פרק "הלידה". על אף שהכרתי מקרוב את התהליך שעברה לילך בדרכה לאימהות וצפיתי בסרט התיעודי, מצאתי את עצמי נרגשת ומתרגשת מהתחנות בדרך. באחריתו של כל שער, מוצגות שאלות ותובנות שמהוות את היתרון היחסי של ספר הריפוי הזה. כאן במקומן של השאלות והתובנות נאלצתי לעצור לא אחת, ולעשות את עבודתי פנימה מול עצמי. מתוך החוויה הסובייקטיבית שלי לא יכולתי לקרא את הספר ברצף מבלי שאבין ואקבל  אותן. 

בפרק ו' פרק הוויתור כותבת לילך: "חייתי בוונדליזם רגשי מורכב ומסועף, כיוון שחייתי תחת משטר מניפולטיבי ואובססיבי שגרם לדיכוי ובלבלול רב. לא ידעתי מהו חופש פנימי, כי מה שהיה לי חשוב זה שלמשפחה שלי יהיה טוב...זהו אחד הנושאים החשובים ביותר בספר: היכולת לראות, לבודד, להפנים, להסכים, לחבק-לעיתים בצער-ולהיפרד. להיפרד מאותם תכתיבי חברה, שלכאורה אומרים לנו מה עלינו לעשות, ואיך עלינו להרגיש בסיטואציה מסוימת. נוכל להיות בני חורין במשמעות העמוקה ביותר של צמד המילים הזה, ברגע שנבין כי הגישה שלנו לחיים היא זו שמעצבת את חיינו, ולא אף אדם או סיטואציה אחרים" (עמ' 85 בספר).






כשלילך ואני למדנו יחד אימון אישי הייתי חודשים ספורים אחרי הפרישה ממערכת החינוך. כשדברנו על על ערכים אני זעקתי החוצה את הרצון שלי לחופש פנימי וניסיתי להבין למה זה בער בי. כשהגעתי לפרק בספר (האות ח'-חופש וחופש פנימי) הרגשתי שוב את החיבור והסיבה. יכולתי להבין מדוע ספר הריפוי הזה מממש בפועל את החזון שלה בכתיבה. 
בפרק הפרידות והפחדים גם למדתי שמותר לי לתת לעצמי פרסים. לא הייתי מעזה לעשות את זה קודם, שהרי איך אתמודד עם הביקורת החיצונית על היותי יהירה? "אם אתם רואים את מי שאתם באמת-זו המתנה הטובה ביותר שאתם יכולים לתת לעצמכם", אז כשאתם עוברים חוויה מטלטלת מה נכון לכם יותר: להלקות את עצמכם או לתת לעצמכם פרסים?

        


"אדם מאושר הוא אדם שיש לו הערכה עצמית גבוהה, כיוון שהוא לא צריך שאף אחד יאשר אותו. הוא מכוון מטרה, הוא מכיר בחוזקות וגם בחלשות שלו ולא מתבייש בהן. הוא יודע למנף את המשאבים החזקים הקיימים בתוכו ולהעצים אותם" (עמ' 217 בספר)


קראתי את הספר בנשימה אחת. חתום וברור לי, כי אשוב אל הפרקים אותם סימנתי לי באופן ברור במחברת שליוותה אותי לאורך כל הקריאה. היו רגעים שהייתי בהזדהות מוחלטת עם הכתוב ועם הפרשנות שהובאה, ובפעמים אחרות הרגשתי את הבטן מתכווצת לי לנוכח עובדות, תחושות ותובנות שנבעו מהטרגדיה וממסלול החיים שחוותה לילך מאז. 
ב"ניצחון הרוח" ובערכת הקלפים המצורפים, יש שהרבה מעבר לספר ריפוי. אני רואה ביצירתה של לילך שליחות בעיקר כי "כשכאב פוגש עוצמה, נוצר אומץ".
















ריקי ברוך
 

אין תגובות:

פרסום תגובה